פסק-דין בתיק תא"מ 45896-11-10

בפניי מחלוקת בה כל צד תוקף מקרה של עמדת הצד האחר בדרך אשר נראית לו כנכונה. התובעת המועצה מקומית פרדס חנה - כרכור מכוח הדינים "הרגילים" דיני הנזיקין, ואילו הנתבעת שחם - בית אוכל בע"מ מתגוננת וגם תוקפת במסגרת חוק העזר העירוני על הצבת שלטים של המועצה המקומית.

הצדדים הגישו סיכומיהם. קראתי את הסיכומים ואעיר את הערותיי ואתן את פסק דיני במקרה דנן:

סמכות הרשות המקומית  לגבות אגרה בגין שילוט:

ע"א 1600/08 מקסימידיה נ' עיריית ת"א, תק-על 2011 (3), 2780, 2011. תקדין.

"סמכות הרשות המקומית לגבות אגרה בגין השילוט

7.       העיקרון המנחה בנוגע להפעלת סמכותה של רשות מקומית הוא עקרון חוקיות המינהל (ראו: יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך א - המינהל הציבורי 82-73 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: זמיר ); ע"א 1644/04 עיריית רמלה נ' מרכז סליקה בנקאית בע"מ, פ"ד ס(3) 330, 339-338 (2005) (להלן: עניין מרכז סליקה )). עקרון זה מורה אותנו כי סמכותה של הרשות המינהלית מוגבלת אך לפעולות אשר התיר לה המחוקק לנקוט (ראו: זמיר, בעמ' 75; בג"ץ 36/51 חת נ' מועצת עיריית חיפה, פ"ד ה(3) 1553, 1557 (1951); בג"ץ 6824/07 מנאע נ' רשות המסים , פסקה 13 לפסק-דיני ( [פורסם בנבו] , 20.12.2010) (להלן: עניין מנאע )). ההיגיון העומד בבסיס עקרון זה הוא הרצון להבטיח כי פעולתו של מי שפועל בשמו של הציבור ואחראי להוצאת משאבי הציבור, תהיה כזו שהורשתה בדין ובהתאם לתכלית העומדת בבסיסו (ראו: בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון , פסקה ל"ט ( [פורסם בנבו] , 29.12.2009) (להלן: עניין מלינובסקי ); זמיר, בעמ' 205)). ואולם, עקרון חוקיות המינהל אינו דורש שכל מעשה של הרשות המינהלית יהיה מעוגן בהסמכה שנקבעה בלשון מפורשת בחוק עצמו. די בכך שבלשון החוק יהיה עיגון לקיומה של סמכות, ושתכלית החוק תתמוך אף היא בקיומה של סמכות, כדי שבהתאם לכללי הפרשנות הנוהגים בשיטתנו, ניתן יהיה לומר כי הרשות היא בעלת סמכות חוקית לפעולה (עניין מנאע , פסקה 15 לפסק-דיני). כן, אין צורך שהחוק או התקנה המסמיכים יקבעו בפירוט כל צעד שהרשות צריכה לנקוט כדי להפעיל את הסמכות (ראו: זמיר, בעמ' 77-76). בצד זאת, המעשה המינהלי צריך לעלות בקנה אחד לא רק עם הוראות החוק המסמיך, אלא גם עם המערך החקיקתי הכולל ועם פרשנותו בבית המשפט (זמיר, בעמ' 80-81)

8.       כאשר מדובר בפעולה של גביית מסים או תשלומי חובה אחרים, מקבל עקרון חוקיות המינהל משנה תוקף (ראו: חוק יסוד: משק המדינה; עניין מנאע ). זאת, משום הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות חוקתיות הכרוכה בהטלת תשלומי חובה ללא עיגון חוקי (ראו: יוסף מ' אדרעי מבוא לתורת המסים 15, 33-32 (2008)). ברי אפוא כי רשות מינהלית אינה מוסמכת לגבות כספים ללא הסמכה מפורשת בדין (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 111-110 (2011) (להלן: ברק-ארז ); בג"ץ 4146/95 עיזבון דנקנר נ' מנהל רשות העתיקות, פ"ד נב(4) 774 (1998); בג"ץ 7351/03 ועד הורים עירוני ראשון-לציון נ' שרת החינוך, התרבות והספורט ( [פורסם בנבו] , 18.7.2005)).

          בהתאם לאמות המידה האמורות, מצאתי כי המשיבה הייתה מוסמכת לגבות את האגרות שבמחלוקת. אבהיר את דבריי להלן.

9.       סעיף 246 ל פקודת העיריות קובע כי "העיריה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים, או תאסור הצגתם". סעיפים 251-250 לפקודת העיריותקובעים את סמכותה של המשיבה להתקין חוקי עזר שיאפשרו לה לממש את תפקידיה הקבועים בדין. כן, רשאית העירייה לגבות היטלים, אגרות או דמי השתתפות לשם מימון פעולות אלה, ליתן רישיון או היתר וכן לגבות אגרות כנגד מתן הרישיון או ההיתר. מכוחן של הוראות אלה, התקינה המשיבה את חוק העזר שילוט.

          ההוראות הרלוונטיות לענייננו מצויות בסעיף ההגדרות, בסעיף 2 ובתוספת לחוק העזר 

שילוט.

סעיף ההגדרות מגדיר מהו שלט ומהי מודעה לצורך תחולתו של החוק. ההגדרה מתייחסת, בין היתר, לפרסום ברכב נייד: